Spring 2021 / Printemps 2021

Un commentaire sur « Spring 2021 / Printemps 2021 »

1. « Part II of the Rif halachic commentary on the 2nd Mishna of בבא מציעא »
   2nd quoted Mishna of the Rif halachic commentary to בבא מציעא.

   This next quoted Mishna of the Rif halachic commentary to בבא מציעא combines the latter half of the first Mishna with the attached 2nd Mishna. Have included the previously quoted halachic ruling made by the Rambam as a review.
   מי שלקח קרדום ואמר: הריני הולך לגזור דקלו של פלוני שמכרו לי וכרת הדקל, הרי זה בחזקתו, שאין אדם מעיז פניו וכורת אילן שאינו שלו. ואם טענו הבעלים שלא מכרוהו, נשבע זה הכורת היסת שהוא שלו ונפטר. וכיון שנכרת הרי הוא כשאר כל המטלטלין. וכן היורד לשדה חברו ואכל פירותיה שנה או שנתים והבעלים טוענין שזה ירד שלא ברשות וגזלן הוא ואכל והרי העדים שאכל, והיורד אומר: ברשותך ירדתי לאכול פירותיה, הרי זה האוכל נאמן ונשבע היסת על כך, חזקה היא שאין אדם מעיז פניו ואוכל פירות שאינן שלו. אע”פ שהקרקע בחזקת בעליהן, אין הפירות בחזקת הבעלים. שאין אדם מוכר פירות שדהו בשטר כדי שנאמר: לזה שאכל: הבא שטרך, ואין צריך לומר שאם אכל פירותיה שנים רבות, שמתוך שיכול לומר: לקוחה היא בידי, נאמן לומר: לפירות ירדתי וישבע היסת
   Shall now attempt to attach our Rif halachic commentary to T’NaCH and Midrash. לשון הרע, kissing cousins with avoda zara. Mariam and the plague of leprosy, serves as an eternal sign of this Torah curse; people who have no shame, their heart cannot grow the mussar of an awareness of the finger of HaShem within their lives. This prophetic rebuke learns from ירמיה ז:כא -לא. HaShem determines the measure of rainfall based upon the mussar awareness within the Yidden of the oath brit Cohen nation, and the commitment of our people not to assimilate and embrace the cultures and customs of Goyim, who never accepted the Torah revelation at Sinai.

   From the times of the Avot, HaShem has brought famines to correct the hearts of the chosen Cohen nation to receive prophetic mussar. The heart of Man, then and now – all generations struggle with our shared Yatzir HaRa which tends to view faith as something comparable to offering a sacrifice as Bar BQ unto Heaven.

   The Yatzir HaRa within the hearts of all generations of Israel desires to worship the Gods limited to three physical dimensions in space (think the 5th Axiom of Euclidean geometry, likened to the scientific method which limits reality to empirical evidence). Times change, technological development evolves and grows, but this fundamental tuma Yatzir remains fixed in all generations of Mankind.

   Midrash Rabba on Parshat בהר teaches an interesting mussar.
   תהלים קמ) חלצני ה’ מאדם רע. ויניח מכאן קבעו חכמים לומר רצה והחליצנו בשבת. (ישעיה נח) והיית כגן רוה …[פי’ – בזמן תענית על עצירת גשמים] זה גן (שם) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, זה עדן

   The revelation of mussar contained within this Midrash Rabba, it refers to “shabbot shalom”. This term means more than just a simple greeting. Just as the dedication of a korban assumes a secondary support role, to the primary oath by which a man dedicates a defined tohor midda unto HaShem, wherein this man dedicates as holy, how he intends to walk before HaShem – in his social life in this world with and among his people. To embrace a dedicated behavior of truth and shalom with family and friends, this requires an essential הבדלה which separates and distinguishes, (permitted and valued), work —— from forbidden, (making a living), work —— on shabbot.

   Foreign relations with hostile enemy states, by sharp contrast stands upon the יסוד of deception. A curse upon our nation, when our leaders treat and behave towards our own citizen people within our Cohen Republic, as those leaders behave towards foreign nationals or foreign national leaders in distant Capitals. Israel might grant citizenship to stateless Arab refugees, but never can these “citizens” join the oath brit Cohen nation of Israel. Why? Arabs never accepted the revelation of the Torah at Sinai. The shoe on the other foot: Arabs and Muslims always separate and distinguish the “People of the Book” from Muslims. Herein concludes the interpretation of the k’vanna of the Rif halachic commentary to the 2nd Mishna of בבא מציעא.

   Part II of the Rif halachic commentary on the 2nd Mishna of בבא מציעא

   Based upon מדרש רבה previously learned, it seems to me that all the halachot wherein the Gemara understands the k’vanna of our Mishna, that all this Talmud affixes with the ברכה:
   ברך עלינו ה’ אלהינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה, ותן (בקיץ: ברכה. בחורף: טל ומטר לברכה) על פני האדמה ושבענו מטובה, וברך שנתנו כשנים הטובות. ברוך אתה ה’, מברך השנים.
   The reorganized Rambam halachot, they now serve as concrete examples by which the Gemara defines the k’vanna of the Mishna; and this, the 2nd Mishna of בבא מציעא defines the k’vanna of the 6th middle blessing of the Shemone Esri: the kabbala established by the T’NaCH and also the prophets not included within the T’NaCH.

   היה רוכב על גבי בהמה, וראה את המציאה, ואמר לחברו זכה לי בה–כיון שהגביהה לו–קנה הרוכב, ואף על פי שלא הגיעה לידו. ואם אמר לו תנה לי, ונטלה ואמר אני זכיתי בה–זכה בה הנוטל; ואם משנתנה לרוכב אמר אני זכיתי בה תחילה, לא אמר כלום

   מי שלקח את הפאה ואמר: הרי זה לאיש פלוני העני, אם עני הוא זה שלקח מתוך שזוכה בו לעצמו זכה בו לאותו פלוני, ואם עשיר הוא לא זכה לו, אלא יתננה לעני שנמצא ראשון
   אסרו חכמים שיהיה ישראל מלוה את הגויים ברבית קצוצה אלא בכדי חייו. גזרו שמא ילמוד ממעשיו ברוב ישיבתו עמו. לפיכך מותר ללוות מן הגויים ברבית, שהרי הוא בורח מלפניו ואינו רגיל אצלו. ותלמיד חכם שאינו רגיל בו ללמוד ממעשיו מותר להלוות לגויים ברבית אפילו להרויח, וכל אבק רבית עם הגויים מותרת לכל

   מציאת הפועל לעצמו, אע”פ שאמר לו עשה עמי מלאכה היום, ואין צריך לומר אם אמר לו: עדור עמי היום, אבל אם שכרו ללקט מציאות, כגון שחסר הנהר ושכרו ללקט הדגים הנמצאין באגם, הרי מציאתו לבעל הבית, ואפילו מצא כיס מלא דינרין

   השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותם, אין להם זה על זה אלא תרעומת. במה דברים אמורים?

   בשלא הלכו, אבל הלכו החמרין ולא מצאו תבואה, פועלים ומצאו שדה כשהיא לחה, או ששכר להשקות השדה ומצאוה שנתמלאה מים, אם ביקר בעל הבית מלאכתו מבערב ומצא שצריכה פועלים, אין לפועלים כלום, מה בידו לעשות?

   ואם לא ביקר, נותן להם שכרן כפועל בטל שאינו דומה הבא טעון לבא ריקן ועושה מלאכה לבטל. במה דברים אמורים?

   בשלא התחילו במלאכה, אבל אם התחיל הפועל במלאכה וחזר בו אפילו בחצי היום חוזר, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. וכיצד דין הפועל שחזר בו אחר שהתחיל?

   שמין לו מה שעשה ונוטל. ואם קבלן הוא, שמין לו מה שעתיד לעשות. בין שהוזלו בעת ששכרן בין לא הוזלו, בין שהוזלה מלאכה אחר כן בין לא הוזלה, שמין לו מה שעתיד לעשות. כיצד?

   קיבל ממנו קמה לקצור בשתי סלעים קצר חציה והניח חציה, בגד לארוג בשתי סלעים ארג חציו והניח חציו, שמין לו מה שעתיד לעשות: אם היה שוה ששה דינרין, נותן לו שקל או יגמרו את מלאכתן. ואם היה הנשאר יפה שנים דינרין, אינו נותן להן אלא סלע, שהרי לא עשו אלא חצי מלאכה. במה דברים אמורים?

   בדבר שאינו אבוד, אבל בדבר האבוד, כגון פשתנו להעלות מן המשרה או ששכר חמור להביא חלילין למת או לכלה וכיוצא בהן, אחד פועל ואחד קבלן אינו יכול לחזור בו אלא אם כן נאנס, כגון שחלה או שמע שמת לו מת, ואם לא נאנס וחזר בו שוכר עליהן או מטען. כיצד מטען?

   אומר להם: סלע קצצתי לכם, בואו וטלו שתים, עד שיגמרו מלאכתן, ולא יתן להם אלא מה שפסק תחלה. ואפילו נתן להם השתים מחזיר מהן התוספת. כיצד שוכר עליהן?

   שוכר פועלים אחרים וגומרים מלאכתן שלא תאבד, וכל שיוסיף לאלו הפועלין האחרים על מה שפסק לראשונים, נוטל מן הראשונים. עד כמה?

   עד כדי שכרן של ראשונים. ואם היה להם ממון תחת ידו, שוכר להשלים המלאכה עד ארבעים וחמשים זוז בכל יום לכל פועל, אע”פ ששכר הפועל שלשה או או ארבעה. במה דברים אמורים?

   שאין שם פועלים לשכור בשכרן להשלים המלאכה, אבל יש פועלים לשכור בשכרן ואמרו לו: צא ושכור מאלו להשלים מלאכתך ולא תאבד, בין שוכר בין קבלן אין עליהן אלא תרעומת ושמין לשוכר מה שעשה ולקבלן מה שעתיד לעשות

   היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחברו: זכה לי בה, כיון שהגביהה לו קנה הרוכב ואע”פ שלא הגיע לידו. ואם אמר לו: תנה לי ונטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה הנוטל. ואם משנתנה לרוכב אמר: אני זכיתי בה תחילה, לא אמר כלום

   The study of halachot, by this sh’itta of learning Talmud, primarily serves as a rabbinic mitzva by which a scholar interprets the k’vanna of the 13 tohor middot Torah Sh’Baal Pe, affixed to the 13 middle blessings of the Shemone Esri kabbala. Halachot most essentially define k’vanna; when a man stands before a Safer Torah inside a beit knesset, and swears ברכות unto HaShem. K’vanna most essentially separates daavening the Shemone Esri tefilla from reading Tehillim – da’avening the latter does not require k’vanna.

   By this sh’itta, halachot learned from the Sha’s Bavli/Yerushalmi, their main priority, they serve as concrete examples whereby a Talmud scholar defines the k’vanna of his tefillot, dedicated unto HaShem. When a Talmud scholar definitively defines, with concrete definitions, the k’vanna of the ברכות contained within the language of the Shemone Esri kabbala from the prophets, imagine the joy that Talmud scholar feels when given the chance to actually do הלכה למעשה, the fulfillment of tefillot unto HaShem! The tremendous amazement of actually experiencing the finger of HaShem through ones’ actions taken in life!

   Herein concludes the learning on the 2nd Mishna of the Rif’s halachic commentary to בבא מציעא.

   J’aimeAimé par 1 personne

   Réponse